פוסט טראומה הנה תגובה למצב קשה שבו האדם חש סכנה סובייקטיבית לעצמו או לאדם אחר. מצב של PTSD מוביל לקשיים בתפקוד היומיומי כגון עבודה, זוגיות וכיו"ב ומתאפיין בשינויים רבים במצבי רוח, תגובות זעם, פחד לא מוסבר, הסתגרות, תגובות פיזיולוגיות (דופק מהיר, הזעה, רעד, בחילה וכו`), לצד סיוטים (ויתכן אף פלשבקים). בנוסף הימנעויות שונות כגון שהיהה במקום מסוים, מפגש עם אנשים מסוימים, או הימנעות מפעולות שונות. "האיש השביעי"- הרוקי מורקמי, הוצאת כתר, כנרת וזמורה ביתן (ע` 176-191):
"הגל ניסה לסחוף אותי יום אחד בחודש ספטמבר, בשנה שמלאו לי עשר.
...מיהרתי אל המקום שעמד ק` (חברו של המספר), חשבתי לחטוף אותו משם ולברוח. לא הייתה דרך אחרת. ידעתי שהגל יבוא שוב לכיוונו ו ק` אינו יודע זאת. אבל פתאום התברר לי שרגליי נושאות אותי בכיוון ההפוך (מנגנון הלחם-ברח). ...הגל נעלם אל מקום רחוק, וק` בתוכו.
...ידעתי שהייתי יכול להציל את ק`. יכולתי לרוץ אליו, למשוך אותו ולברוח למקום שאליו הגל לא הגיע (אשמה ובושה)... כיוון שאיש לא דיבר איתי על התקרית, סבלתי עוד יותר. במשך זמן רב לא התאוששתי מההלם. הפסקתי ללכת לבית הספר, לא אכלתי מספיק, רק שכבתי יום-יום במיטתי ובהיתי בתקרה (אשמה, הימנעות ודיכאון). לא יכולתי לשכוח את פניו של ק` השוכב בלשונו של הגל... לא יכולתי למחות מזיכרוני.. מרגע שהייתי נרדם, היו עולות הפנים האלה (חודרנות ודריכות)...
...בסוף אותה שנה הפצרתי בהוריי שירשו לי לעזוב את המקום ולעבור לגור במקום אחר, ויפה שעה אחת קודם (הימנעות). אני לא יכול לחיות ליד החוף שבו נשטף ק` על ידי הגל לנגד עניי, וכמו שאתם יודעים אני מתענה מידי לילה בסיוטים (חודרנות). אני רוצה להתרחק מכאן, ולו מעט. אחרת אני עלול לצאת מדעתי (פחד מלהשתגע).
...לאחר שעזבתי את המקום ההוא פסקו גם הסיוטים התכופים..אבל אין בכך כדי לומר שהדבר נעלם מחיי. הוא שב והופיע מידי פעם... כשאתה חושב שאתה מתחיל לשכוח, זה מגיע (פלשבק, סיוטים). תמיד אותו חלום בדיוק..ובכל פעם הייתי מתעורר בזעקה. המזרן שלי היה ספוג זיעה. לא רציתי להעיר את מי שישן לצדי (בושה והפחד שהשתגע). היו כמה נשים שאהבתי עד היום, אבל מעולם לא ביליתי לילה שלם במחיצת אף אדם (קשיים בזוגיות). הפחד טבוע בי עד לשד עצמותי (דריכות), ולא יכולתי בשום אופן להביא את עצמי לחלוק אותו עם מישהו (בושה). בסופו של דבר יותר מארבעים שנה לא שבתי ולא התקרבתי לעיר הולדתי ולא התקרבתי לחוף הים (הימנעות). לא רק לחוף הים ההוא; השתדלתי שלא להתקרב לים בשום אופן. אני חושש שאם אלך לים, יקרה במציאות אותו דבר שאני רואה בחלום. זאת ועוד, בעבר אהבתי לשחות אבל הפסקתי לשחות אפילו בבריכה מאז אותו יום. אני לא הולך לנהרות עמוקים ולא לאגמים. אני נמנע אפילו לעלות על אוניות. מעולם לא טסתי לחוץ לארץ במטוס (הרחבה של ההימנעות). ולמרות זאת לא הצלחתי למחוק ממוחי את התמונה שלי, מת בטביעה (חודרנות). הנבואה מבשרת הרעות הזאת, כמו ידו הקרירה של ק`, אחזה בהכרתי ולא הרפתה." הרוקי מורקמי הטיפול בחשיפה (P.E), הנו טיפול השייך לפסיכותרפיה הקוגניטיבית התנהגותית (CBT). מדובר בטיפול קצר מועד. כל מפגש הנו בן שעה וחצי והטיפול מסתיים לאחר כ 20 מפגשים (בטראומה מורכבת ידרשו מפגשים נוספים). כאשר, המטרה הנה לצמצם את הסימפטומים מעוררי החרדה. פרוטוקול הטיפול, כולל הסבר מפורט על הבעיה, שיטות של הרפיה ורגיעה, חשיפה בדמיון וחשיפה במציאות. האדם הסובל מפוסט טראומה, נמצא במצוקה רבה, המלווה בעיקרה בתסמינים פיזיולוגים של קשיי נשימה, דופק מהיר, לחצים בחזה, רעד, זיעה, כאבי ראש, כאבי בטן, בחילות, טשטוש ראייה ועוד. תסמינים אלו נובעים עקב סילוף קוגניטיבי, התנהגותי ורגשי, ובסיסו קשור למערכת הפחד שלנו. מערכת הפחד, הנה מערכת הישרדותית חשובה (הנמצאת באמיגדלה, בחלק הימיני של המוח) ומטרתה להגן עלינו מגיל צעיר מפני סכנות. עם זאת, לאחר טראומה, המערכת מופעלת לא בסכנה הממשית, אלא עקב זיכרונות, מקומות, אנשים ואף ריחות שמזכירים את הטראומה. כלומר המערכת הישרדותית, עוברת עיוות, אשר אנו מכנים, "אזעקות שווא". אזעקת שווא, מתייחסת למצב בו מתעורר פחד מזיכרון, שיחה, מקום וכדו`, אשר מזכיר את האירוע, אך אינו מהווה סכנה לאדם.
- פרופסור עדנה פואה, מאוניברסיטת פנסילבניה, פיתחה את הטיפול בחשיפה (P.E) לפני כ- 25 שנה בארצות הברית, והנה השיטה העיקרית שבה משתמשים לטיפול בפוסט טראומה PTSD (על פי החלטת משרד הביטחון ומשרד הבריאות במדינה זו). כלים דומים ומוקדמים יותר לטיפול ב PE, פותחו על ידי פואה, לטיפול בפרעה טורדנית כפייתית (OCD).
כאב של לוחמים-עידן עמדי ערב ראשון של לבד, יושב וכותב לך מכתב על כל הדברים שהיו כל מה שקרה בדיוק
אותיות מופיעות על הקיר (חודרנות) אני הפחד נעים להכיר (התקף חרדה) הדמויות אוהבות לשחק זזות כאן בבית הריק, הריק (פלשבק)
ואת, את לא יודעת כמה ממך ניסיתי להסתיר (בושה) את כל הסיוטים בלילה צרחות ודם על המדים את לא מבינה כבר למה אני מזמן כבר לא אני (פחד שמשתגע) תמונות רצות מאותו לילה (חודרנות) דמעות, כאב של לוחמים
זה ערב ראשון שאת שם, שוכב וחושב, לא נרדם השקט לאט מתנגן מקדיש לך עכשיו שיר בלי שם שיר בלי שם
ואת, את לא יודעת כמה... זה ערב ראשון של לבד, יושב וכותב לך...
"האיש השביעי"- הרוקי מורקמי, הוצאת כתר, כנרת וזמורה ביתן (ע` 176-191): תהליך החשיפה:
"...הלכתי אל חוף הים ועליתי במדרגות אל שובר הגלים. מעברו השני של שובר הגלים נפרש הים שלא השתנה מפעם, שאיש אינו יכול להכתים... זה היה נוף שליו ועדין. לא היה אפשר לדמיין ממראה הנוף הזה שבעבר הגיע לכאן טייפון גדול ושגל ענקי בלע את חברי הטוב ביותר. פתאום הבחנתי שהחשכה העמוקה ששכנה בתוכי נעלמה. היא נעלמה כשם שהופיעה.
...מאותו יום חדלתי לחלום חלומות מפחידים. איני מקיץ עוד באמצע הלילה, צועק ומזיע. כעת אני מנסה לשקם מחדש את חיי...אני מודה מאוד על כך שבסופו של דבר ניצלתי והחלמתי. כן. היה סיכוי לא קטן שאסיים את חיי ללא הצלה, צועק אל תוך אפלת הפחד. ...אני חושב שמה שבאמת מפחיד אותנו בחיים אינו הפחד עצמו... הדבר המפחיד מכל הוא להפנות את הגב אל הפחד...כשאנחנו עושים כך, אנחנו נכנעים ומוסרים למשהו את הדבר החשוב ביותר שקיים בתוכנו. במקרה שלי- זה היה גל".
המאמר הנו בגדר המלצה בלבד ואינו תחליף לאבחון ו/או טיפול רפואי, רגשי, או אחר
|