הטיפול בדיכאון נערך במפגשים של עד 90 דקות, בין פעם לפעמיים בשבוע.
הדיכאון מאופיין "בשילוש הקוגניטיבי", הבעת דעה שלילית כלפי העצמי, העולם והעתיד.
האדם המדוכא רואה עצמו כחסר ערך, חסר יכולת ונטוש. בהתייחסותו לעולם מפרש המדוכא את דרישות הזולת כבלתי סבירות ותופש את סביבתו כזרועה מחסומים שאינם מאפשרים התקדמות. העולם נתפש בעיניו כנעדר הנאה וסיפוק והעתיד פסימי.
מטרת הטיפול הקוגניטיבי היא לשנות דפוסי חשיבה, הן אם מדובר בהנחות יסוד והן בהשלכות או מסקנות הנובעות מהנחות היסוד.
ההתמקדות הטיפולית תהייה במחשבות אוטומטיות, המופיעות באופן ספונטני במצב מסוים ומשפיעות על התגובות הרגשיות וההתנהגותיות למצב.
העבודה כוללת יצירת השערות ובדיקתן. כאשר נדרשת בדיקה אמפירית של השערות אלו ובמקביל מאמצת הגישה שיטות התנהגותיות. בתהליך הטיפולי תוך חשיפה מכוונת, נבדקים נושאים מרכזיים בהווה ובעבר, שתרמו לדעות מוטעות ומתבצעת חשיפה מכוונת בנושאים אלו.
בדפוסי החשיבה של אנשים הסובלים מדיכאון, קיימים מאפיינים בעלי גוון של "חירום" ונטייה לסילוף:
- הסקת מסקנות באופן שרירותי- הסקת מסקנה מסוימת בחוסר הוכחות מתאימות או למרות הימצאות ראיות הנוגדות אותה.
- הפשטה סלקטיבית- מיקוד הקשב בפרט שמוצא מהקשרו תוך התעלמות מאפיונים אחרים, בולטים יותר של המצב והמשגת החוויה כולה על בסיס פרט זה בלבד.
- הכללת יתר- גזירת כלל או מסקנה על סמך מקרה או מקרים בודדים ויישום המושג למכלול רחב ביותר של מקרים שקשורים ושאינם קשורים למקרה המקורי.
- הגברה או המעטה- הפרזה בהערכת חשיבותו או הקיפו של אירוע שלילי וביטול משמעותו של אירוע חיובי. פ
- רסנוליזציה- האדם מייחס התרחשותם של אירועים שליליים לעצמו, תוך התעלמות מגורמים אחרים.
- פיצול חשיבתי- סיווג חוויות לקטגוריות קיצוניות, ללא התייחסות לגוונים האפורים שבתווך.
הטיפול, כאמור, כולל עבודה קוגניטיבית על העיוותים לעיל, לצד משימות התנהגותיות, אשר אמורות להביא להקלה תוך זמן קצר.
דוגמא להתערבות ממוקדת בטיפול בדיכאון- רינה, בשנות השלושים לחייה סובלת מדיכאון קרוב לעשור, מתארת את מצבה במפגש הראשון עמה (כך היא מתנסחת בתחילת המפגש): " לא רוצה לקום. אין שמחת חיים. תחושה של גוש בחזה. לא מצליחה לתפקד. משקרת. מאשימה. לא מכירה את עצמי את הדמות במראה ושונאת אותה. זקוקה לכלים ליומיום. יש לי ילדים צעירים ואני רק צורחת עליהם, זה כשאני יוצאת מתישהו מהחדר. עבודה הפסקתי, כל מה שאני נוגעת נהרס.הרמתי ידיים, ומה שמנקר בתוך הראש זה שאין למה לחיות."
מהתרשמותי מבטה של רינה קפוא, היא מתנסחת בקיצור ולתיאור לא מתלווה כלל רגש ודומה לדיווח על מצב אשר כאילו אינו שייך לה.
כבר במפגש הראשון ניתן להבחין בחלק מעיוותי החשיבה (הסקת מסקנות, פרסונליזציה ופיצול חשיבתי). לאחר החלק האבחוני, אני ורינה בונים את יעדי הטיפול. חלק מרכזי מהיעדים לתחילת הטיפול- 1. עיוותי החשיבה ו- 2. סדר יום- חזרה הדרגתית לתפקוד.
בחלק הקוגניטיבי, אני מלמד את רינה על עיוותי חשיבה ובנוסף רינה לומדת על "מחשבות אוטומאטיות שליליות" (-מחשבות אלו אנו מחשיבים כעובדה, עקב כך שהן מופיעות באופן מהיר ומשפיעות על מצבנו. הכרה של מחשבות אלו ושינויין מסייע לצמצום הדיכאון). בחלק ההתנהגותי אני ורינה בונים סדר יום (הסובלים מדיכאון מדווחים על צמצום בפעילויות בכלל וירידה בהנאה מפעילויות שונות בפרט. המטרה בסדר יום הנה קיום פעילות שוטפת, ללא קשר למידת ההנאה בשלב הראשון). מתוך מבחר של הצעות רינה בוחרת שלוש פעולות לחודש הראשון של הטיפול- קימה בשעה קבועה בבוקר, הכנת סנדביץ לילדיה וליווי הצעירה לגן, ובנוסף הליכה יומית של 45 דקות (רינה נהנתה בעבר מהליכות ושחייה). עבודה שיטטית זו בחודש הראשון הביאה למזור והקלה ראשונית לרינה והדיכאון החל מצטמצם.
אם כך, הטיפול הפסיכולוגי הקוגניטיבי התנהגותי, הנו יעיל ביותר בטיפול בדיכאון מכמה סיבות:
- המטופל שותף למצבו. הוא מקבל מידע ובונה יחד עם המטפל את יעדי הטיפול
- המטופל מקבל כלים קוגניטיביים והתנהגותיים, אשר נמצאו יעילים בהתאם למחקרים רבים
- העבודה העיקרית והסיבה לשיפור במצב, נובעת כי עיקר הטיפול מתרחש בין המפגשים בהתאם למשימות (הקוגניטיביות וההתנהגותיות) שנקבעות בכל מפגש.
המאמר הנו בגדר המלצה בלבד ואינו תחליף לאבחון ו/או טיפול רפואי, רגשי, או אחר
|